תסמינים

המנופאוזה היא מאורע טבעי בחיי האישה. רוב הנשים מודעות לאפשרות של סימפטומים כמו גלי חום בתקופה זו, אולם מעט מודעות לעליה בסיכון למצבים כרוניים כמו מחלות לב אוסטאופורוזיס, דליפת שתן, אטרופיה וגינלית, וירידה בתפקוד המיני.

הסימפטומים השכיחים כוללים:

• סימפטומים וזו-מוטוריים (גלי חום והזעה)
• סימפטומים מוסקולו-סקלטליים (כאבי שרירים ומפרקים)
• ירידה במצב הרוח (עד דכאון)
• סימפטומים אורו-גניטליים (יובש נרתיקי)
• בעיות בתפקוד המיני.

תסמיני גיל המעבר מתחלקים לטווחי זמן שונים:

טווח קצר:
דימומים לא סדירים, הפרעות ואזומוטוריות (גלי חום, הזעות, דפיקות לב), הפרעות שינה, הפרעות זיכרון, כאבי ראש, עייפות, רגישות יתר, חרדה, עצבות, דכאון, ירידה ביכולת הריכוז, התקפי בכי, שינויי מצב רוח, הרגשת נימול בעור, נשירת שיער, שבירות ציפורניים, כאבי שרירים ופרקים, ירידה בחשק המיני.

טווח בינוני:
תסמינים מקומיים במערכת המין והשתן: שינויים בנרתיק על רקע החסר ההורמונלי, הגורמים להרגשת יובש וכאבים בקיום יחסים. תלונות מצד מערכת השתן, כדחיפות תכיפות וצריבה במתן שתן שלא על רקע דלקתי.

טווח ארוך:
איבוד מסת העצם – אוסטאופורוזיס ושברים. מחלות לב וכלי דם. מחלת אלצהיימר.

הסימפטומים המנופאוזליים הטיפוסיים הם שכיחים ביותר, וכוללים גלי חום, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח, כאבים מוסקולו-סקלטליים וסימפטומים אורו-גניטליים. עשויות להופיע גם תלונות על התפקוד המיני סביב המנופאוזה והן כוללות יובש נרתיקי, ודיספראוניה (כאב ביחסי מין). פחות ברור אם תלונות של חרדה, אי שקט (איריטביליות), דפיקות לב מואצות (פלפיטציות), יובש בעור ועייפות קשורים ישירות למנופאוזה. עייפות וירידה בחיוניות ובתפקוד היומיומי יכולים להיות קשורים לגלי החום והפרעות בשינה.

אין אחידות במשך ועוצמת הסימפטומים. הסימפטומים עלולים גם להופיע שנים לאחר המנופאוזה ויכולים להמשך שנים רבות לאחר המנופאוזה. גלי חום והזעות ליליות מתרחשים אצל כ-75% מהנשים, כאשר כ-25% מהנשים סובלות סבל קשה. השכיחות קשורה גם למוצא אתני. הסימפטומים יכולים להעלם לאחר 2-5 שנים אבל הממוצע הוא 7 שנים והם עלולים להימשך זמן ארוך יותר.

גלי חום:

גלי החום הם התסמין האופייני לגיל המעבר. גל החום מתבטא בהרגשת חום וסומק פתאומי בעיקר בראש, פנים, צוואר וחזה. התחושה היא של התפרצות חום הנמשכת כ 3-4 דקות ומלווה בהזעה מרובה. בסיום גל החום יכולה להיות תחושת קור ואף צמרמורת. אירועי הזעה פתאומיים במשך הלילה מהווים סימן ראשון מקדים לתופעה. גלי החום מלווים בדופק מהיר, עם הרחבת כלי דם ההיקפיים, הגורמת לסומק. במקביל לעלייה בטמפרטורת העור באזורים המעורבים בגל החום, טמפרטורת פנים הגוף עולה אף היא. הדבר מעיד על הפרעה בביקורת ויסות החום. טמפרטורת העור עולה בממוצע ב-4.2 מעלות. לעיתים, תחושה בלתי נעימה שמקורה בבטן או בחזה, מקדימה את תחושת גל החום ב-5-60 שניות. לעיתים האישה מתעוררת לפני תחילת גל החום, יתכן עקב תחושה של האירועים העצביים הגורמים לגל החום.

גל החום שונה מאירוע של סומק על רקע מתח נפשי. מתח יכול לעורר או להחמיר את גלי החום.

גלי חום לרוב קלים, קורים ב-40% מהנשים מעל גיל 40 כאשר יש להן עדין מחזורים סדירים. בשלב מאוחר יותר, כאשר המחזורים הופכים ללא סדירים, עולה תדירות גלי החום וחומרתם. במנופאוזה כ-75% מהנשים תחושנה בגלי חום ו-30% תתארנה אותם כחמורים. בהמשך, בקרוב ל-75% מהסובלות, שכיחות גלי החום תפחת באיטיות ובדרך כלל גלי החום יחלפו תוך 2-3 שנים. ברבע מהנשים גלי החום ימשיכו 5 שנים. במיעוט קטן התופעה תישאר לכל חייהן.

הגורם לתופעת גלי החום היא ירידה בכוונון התרמוסטט המרכזי בחלק המח הקרוי היפותלמוס. שינוי זה קורה עקב הירידה ברמת האסטרוגן. כתוצאה מכך, מופעלים מנגנונים לאיבוד חום (הרחבת כלי דם בעור והזעה).

גלי החום שונים מאד במשכם ובעוצמתם. יש נשים שאינן חשות כלל בתופעה. יש שחשות בגלי חום מועטים וקלים ולמשך תקופה קצרה בלבד. לעומתן יש נשים הסובלות סבל רב מגלי חום קשים ורבים במשך שנים רבות. השפעת התופעה על איכות החיים תלויה באופן ישיר במשכה ובחומרתה.

תופעת גלי החום אינה ייחודית לנשים בלבד. התופעה תיתכן גם בגברים בתקופת האנדרופאוזה. (תקופת הבלות בגברים). התסמינים בגברים יכולים להיות זהים לתופעה בנשים, עם תופעות פיזיולוגיות זהות בזרימת הדם.

הטיפול היעיל ביותר לגלי חום הוא טיפול הורמונלי חליפי, המבוסס על אסטרוגן. הטיפול ההורמונלי כולל הורמונים סינטטיים שיכולים להיות זהים מבחינת המבנה  שלהם לאלה המיוצרים ע”י השחלה בתקופת הפוריות. (β-אסטרדיול ופרוגסטרון) או שונים מבחינה מולקולרית מן ההורמון המקורי אך פועלים על אותו קולטן, כדוגמת טיבולון, הורמון סינטטי הפועל ברקמות השונות על קולטנים לאסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון.

תלונות נוספות בגיל המעבר:

לנשים רבות תלונות לא אופייניות כהפרעות שינה, התרגשות, עצבנות המתבטאת ברגזנות וחוסר מנוחה גופני ונפשי, שינויי מצב רוח, חרדה המתבטאת בהרגשת חשש ודאגה, חוסר בטחון, פחד ואובדן הערכה עצמית, רגזנות המתבטאת בתחושת זעם, כעס ובכי בלתי נשלט, דיכאון, אפתיה, חוסר יכולת להחליט החלטות, נסיגה פסיכומוטורית, פגיעה בזיכרון וביכולת הריכוז, עייפות ואובדן החשק המיני. אין הכוונה בתיאור תופעות נפשיות אלו לתאר מצבים בקנה מידה של מחלת נפש. אולם, מצבים אלו בהחלט מפריעים לאישה בחיי היום יום. קיימת מודעות עצמית לתופעות אלו, אך ללא יכולת עצמית נאותה לשליטה בהן. מאחר וגלי החום לרוב מפריעים לשינה, תלונות רבות מאלו שהוזכרו לעיל מקורן בחוסר שינה ממושך. בהשפעת הטיפול ההורמונלי גלי החום חולפים והשינה משתפרת והתלונות לרוב חולפות.

בנוסף לתלונות המוזכרות לעיל יתכנו תלונות נוספות אחרות.

כאבי ראש, כאבי שרירים ופרקים. נשים רבות חשות בכאבים בתוך וסביב הפרקים הקטנים. בבדיקה ובהדמיית רנטגן הפרקים נראים תקינים. (אין מדובר כמובן באחת ממחלות הפרקים הידועות). כאבים אלו מגיבים לטיפול ההורמונלי.

כמו כן יתכנו תלונות על יובש בעור בעיניים בפה ובנרתיק. פרט לתלונות על יובש ברירית הנרתיק הגורם לכאבים בקיום יחסים, יש אף תחושת יובש במקומות אחרים. יש תחושת יובש בריריות אחרות כמו בפה ובעיניים. תלונות שכיחות ומוכרות לרופאי העיניים ורופאי השיניים. פרט לכך שכיחה אף הרגשת יובש בעור.

עובי העור יורד ולכן העור אינו מתוח, מקומט ומיובש. השינויים בעור נגרמים עקב הירידה בכמות הקולגן ובסיבים האלסטיים בעור. כפועל יוצא מתופעות אלו האישה נראית מבוגרת. לכן נשים המטופלות באסטרוגן נראות צעירות יותר.

השינויים ההורמונליים גורמים אף לתופעות אנדרוגניות (זיכריות) בשיעור. יש הופעת שיעור בפנים – שפה עליונה וסנטר. בגיל מבוגר השפעה הורמונלית אנדרוגנית זו תתבטא בהתקרחות בעלת אפיון גברי (מפרצים בקו השיער הקדמי) והשיער יהפוך לדליל באזורי בית השחי והערווה.

בנוסף לכך יכולה להיות נשירת שיער ושבירות ציפורניים.