גולשות יקרות,מנופאוזה אמנם מקורה מיוונית (מנ=חודש פאוזיס=הפסקה) אולם אנו מוצאים כבר בתורה בספר בראשית פרק ט"ו פסוק י"א "ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה אורח כנשים". בכתבי שקספיר אנו מוצאים בתאורה של ליידי מקבת, ובשורות שכתב על אנטוני וקלאופטרה, שקלאופטרה עברה את אמצע החיים "ללא שהגיל הביא עליה חורף ואף מנהג לא יכול להמאיס את המגוון האינסופי שלה".
בשנת 1845 כתב Colombat de L’Lesere באורח שלילי ש"מתצוך כניעה לכוחו של הזמן, נשים כיום פוסקות להתקיים עבור המין האנושי… תווי פניהן מוטבעות בסימני הגיל ואברי מינן נחתמים בחותם של עקרות… הכול מתוכנן לגרום חרטה על קסמי העבר שאבדו והנאות שהסתיימו לעולם".
אוכלוסיית הנשים בעולם בגיל המעבר (מנופאוזה) עולה בהתמדה עם העלייה בתוחלת החיים. תוחלת החיים של נשים בישראל היום הינה מעל ל 84 שנה, בעוד שהכניסה הממוצעת לגיל המעבר בארץ הינה 49-50 שנה, כלומר נשים בארץ צפויות לחיות למעלה משליש מחייהן לאחר המנופאוזה, ומכאן שמירה על בריאותן הגופנית והנפשית מהווה אתגר לרופאים בכלל, ולרופאי המשפחה והנשים בפרט.
הטיפולים לנשים מנופאוזליות החלו כבר בעבר למרות תוחלת החיים הנמוכה באותה תקופה. Galen (131-201 לספירה) הציע לבצע פלבוטומי (הקזת דם) על מנת לשחרר את האישה מרעלים שהצטברו. במאה השש עשרה טיפולים בתרופות משלשלות ובעלוקות היו מקובלים. המנופאוזה נחשבה כתוצאה מירידה כללית במצב הגופני ואנמיה, ולכן במאה השמונה עשרה הטיפול התבסס על פעילות גופנית ודיאטה בריאה, דברים שכמובן מומלצים גם היום.
הטיפול ההורמונלי החליפי כתחליף לחוסר הורמונים ממקורות שונים התחיל כאשר Brown Seguard (1889) דיווח על האפקט מחדש הנעורים לגברים על ידי הזרקה עצמית של תמצית אשכים, והעלה השערה שתמצית שחלות עשוי להיות מועיל לנשים.
הצורה היעילה הראשונה של טיפול הורמונלי חלופי הוכנסה על ידי Murray (1891) שנתן טיפול דרך הפה בתמצית בלוטת התריס למטופלים עם תת תפקוד בלוטת התריס.
לרוע המזל מתן דרך הפה של רקמת שחלה מיובשת לא הצליח בנשים מנופאוזליות, ובשנת 1893 Regas ניסה להזריק תמציות של שחלה ואילו Chrobak בשנת 1896 הציע שתל משחלה. (כיום חוזרים לשתל עצמי של שחלות בטיפולי פריון).
כך נמשכו המאמצים לטפל בנשים מנופאוזליות, אולם רק לאחר כעשרים שנה, בשנת 1923, Doisy ו Allen בידדו הורמון מזקיק של שחלת חזיר שלאחר מכן הסתבר שהיה מדובר באסטרוגן, הורמון זה גרם לתגובה אסטרוגנית בחולדות מעוקרות.וההורמון oestrin הוכנס לשימוש על ידי Doddes & Robertson ב 1930 לטיפול בנשים סימפטומטיות. שמונה שנים מאוחר יותר החל השימוש באסטרוגנים סינטטים (Stilbestrol, ethinyloestradiol) .
בשנת 1938 תאר לראשונה Bishop טיפול יעיל באסטרוגן נגד תופעות גיל המעבר. בשנת 1943 הוכנס טיפול ב Premarin (אסטרוגן) שהופק על ידי Harding משתן של סוסות בהריון.
מכאן ואילך התקדמו המחקר והטיפול הרפואי המוצע לנשים במנופאוזה בצעדים רבים קדימה תוך כדי האטות ונסיגות מידי פעם, בהתאם להתקדמות הידע והמחקרים הנלוים.
נמצאה ההשפעה המיטיבה של טיפולים שונים, ואותרו תופעות הלואי והסכנות באותם טיפולים.
כתבות על המצב העדכני בנושאי התופעות והטיפולים המגוונים הקיימים כיום נכון לשנת 2020 מובאות במיקבץ כתבות זה על ידי מיטב העוסקים במלאכת הטיפול בנשים בגיל המעבר, הכתבות תכלולנה החל מהתופעות הצפויות, דרך תזונה, פעילות גופנית, התמודדות עם תופעות ראשוניות של גיל המעבר, התמודדות עם מחלות לב, אוסטאופורוזיס, טיפולים הורמונלים סיסטמים ומקומיים, טיפולים אחרים במגוון רחב, הסכנה שבסרטן ועוד.
לא נשאר לי אלא לברך על אוסף אתר זה ואוסף מאמרים מיוחד זה, הכתובים בצורה מקצועית ובהירה המובנת לכל.
ככל שתעמיקו בקריאת המאמרים תמצאו יותר ויותר תשובות לשאלות הרבות המעסיקות נשים בגיל המעבר, ורופאים המתחבטים בטיפולן.
פרופ' ברי קפלן
יו"ר האגודה הישראלית לגיל המעבר
