טיפול הורמונלי

לרוב הנשים, בגיל פחות מ-60 ושהן פחות מ-10 שנים מתום הווסת, התועלת שבטיפול ההורמונלי עולה על הסיכונים. זאת כמובן באין הוראות נגד לטיפול הורמונלי.

התועלת והסיכון שבטיפול הורמונלי שונים משמעותית בין התחלה מוקדמת של הטיפול לבין התחלה מאוחרת.

יש להתאים את הטיפול לכל אישה באופן אינדיבידואלי, במהלך המעבר שלה בשלבי המנופאוזה.

יש להציע טיפול הורמונלי חלופי (להלן: טה"ח), לסימפטומים הפוגעים באיכות חיים, אחרי דיון על התועלת מול הסיכונים לטווח קצר וארוך. ניתן להציע טיפול פומי או טרנס-דרמלי (בג'ל או במדבקות לעור).

כיום ניתן שילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון לנשים עם רחם. הפרוגסטרון ניתן כדי להימנע מהסיכון לסרטן רירית הרחם. ניתן להתאים את סוג הפרוגסטרון, משך הטיפול וצורת הטיפול הפרוגסטטיבי באופן שיקטין את ההשפעה של תופעות הלוואי של הפרוגסטרון למינימום (כגון: דמם נרתיקי ורגישות בשדיים).

במקרים שיש חשש לדמם עם הטיפול ההורמונלי או רגישות בשדיים, קיימת בשוק תרופה שבה במקום הפרוגסטרון מצוי חומר עם פעילות סלקטיבית על הרחם והשד, ששוללת את הצורך בפרוגסטרון.

חלק מהנשים נושאות התקן תוך רחמי המכיל פרוגסטרון, ובכך נמנע הצורך בתוספת פרוגסטרון סיסטמי לאסטרוגן.

נשים לאחר כריתת רחם אינן זקוקות לפרוגסטרון, ולהן מומלץ טיפול באסטרוגן בלבד.

יודגש כאן שהתועלת והסיכון שבטיפול הורמונלי שונים משמעותית בין התחלה מוקדמת של הטיפול לבין התחלה מאוחרת.

ישנו מגוון גדול של תכשירים וכדאי להתאים את הטיפול לפי הידע הקיים ולקחת בחשבון את הגיל המנפאוזלי (הזמן שחלף מהפסקת המחזור), גורמי סיכון, ציפיות ותלונות, סוג התכשיר, מינון, צורת המתן והצירופים בין ההורמונים השונים.

ככלל, אין להתחיל טיפול הורמונלי מעבר לגיל 60 או לאחר חלוף 10 שנים מגיל המנופאוזה. חלון ההזדמנויות המצוין כאן, החזיר בשנים האחרונות את הטפול ההורמונלי למיליוני נשים בעולם שהפסיקו, ובחלקן לא החלו אותו כלל, מחשש מסיכון שבנטילת הטיפול.

ישנן מספר התוויות נגד לטיפול ההורמונלי:

דמם לא מוסבר, מחלת כבד פעילה, סרטן שד (אפשר לשקול עם אונקולוג טיפול אסטרוגני מקומי לנרתיק), התקף לב, אירוע מוחי, מחלה עורקית פעילה בשנה האחרונה (ניתן לשקול מתן טפול שנה לאחר האירוע), מחלה טרומבוטית פעילה (אירוע של קריש דם), רגישות יתר ידועה, קרישיות יתר בדם.

הפסקת טיפול:

רוב הנשים שנוטלות טיפול הורמונלי עשויות להחליט בשלב כלשהוא להפסיק טיפול. אופן ההפסקה יכול להיות הדרגתי או בבת אחת.

לאחרונה חל שינוי בהמלצה לשקול הפסקת טיפול לאחר 5 שנות טיפול או אחרי גיל 60. כיום אין להמליץ על הפסקת טיפול באופן גורף ויש להסביר למטופלת ולבחור יחד אם, מתי ואיך להפסיק טיפול הורמונלי.

תרופות לטיפול בתסמיני גיל המעבר

קיימים מספר תכשירים הורמונליים לתסמיני גיל המעבר

התרופות מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות: תרופות המכילות אסטרוגן בלבד ותרופות המכילות טיפול משולב של אסטרוגן ופרוגסטרון. לגבי טיפולים אנדרוגניים ראו ערך יחסי מין בגיל המעבר.

נשים ללא רחם זקוקות לטיפול אסטרוגני בלבד ללא בפרוגסטרון. ישנם מגוון תכשירים בשוק התרופות הכוללים אסטרוגן. ניתן לצרוך את האסטרוגן כתרופה דרך הפה, כג'ל עורי או כמדבקה עורית.

נשים עם רחם זקוקות לטיפול משולב באסטרוגן ופרוגסטרון. גם כאן ישנם מספר תכשירים אפשריים לטיפול.

טיפול תרופתי פומי משולב, טיפול עורי משולב, טיפול משולב פומי ונרתיקי, פומי ורחמי ( ע"י החדרת התקן מפריש פרוגסטרון לרחם), או טיפול תרופתי שבו יש מרכיב המחליף את הפרגסטרון אך עדיין מונע את שיגשוג הרירית.

הבחירה בסוג הטיפול תלויה בגורמי הסיכון של המטופלת ובנוחות שלה.