מערכת האתרבנשים עם עודף-משקל או השמנת-יתר המטופלות ב- Semaglutide (וויגובי), טיפול הורמונאלי לווה בירידה גדולה יותר במשקל הגוף, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Menopause. החוקרים כותבים כי קשר זה נותר על כנו לאחר תקנון לערפלנים שונים.
פרופ' עמית עקירוב
בנשים עם עודף-משקל או השמנת-יתר המטופלות ב- Semaglutide (וויגובי), טיפול הורמונאלי לווה בירידה גדולה יותר במשקל הגוף, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Menopause. החוקרים כותבים כי קשר זה נותר על כנו לאחר תקנון לערפלנים שונים.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להשוות את היקף הירידה במשקל וסמני סיכון קרדיו-מטבולי בנשים לאחר-מנופאוזה עם וללא טיפול הורמונאלי חליפי.
החוקרים השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי של נשים לאחר-מנופאוזה שטופלו ב- Semaglutide בשל עודף-משקל או השמנת-יתר במשך לפחות שלושה חודשים. תוצאי הסיום שנבחנו כללו את אחוז הירידה במשקל הגוף הכולל לאחר 3 חודשים, 6 חודשים, 9 חודשים ושנה לאחר התחלת טיפול ב- Semaglutide; כמו כן, הושלמה הערכה של שיעור הנשים שהשיגו ירידה של לפחות 5% ולפחות 10% במשקל הגוף, כמו גם שינויים במדדי סיכון קרדיו-מטבוליים (משק סוכר, לחץ דם ופרופיל שומנים) לאחר 12 חודשים.
מדגם המחקר כלל 16 נשים תחת טיפול הורמונאלי חליפי ו-90 נשים שלא קיבלו טיפול הורמונאלי חליפי (גיל ממוצע 56 שנים לעומת 59 שנים, p=0.2). בקרב נשים שלא נטלו טיפול הורמונאלי חליפי תועדה שכיחות גבוהה יותר של נשים לבנות, דיסליפידמיה ודיכאון.
בקרב נשים תחת טיפול הורמונאלי חליפי אחוז הירידה במשקל הגוף הכולל היה גבוה יותר לאחר 3 חודשים (7% לעומת 5%, p=0.01), 6 חודשים (13% לעומת 9%, p=0.01), 9 חודשים (15% לעומת 10%, p=0.02) ושנה אחת (16% לעומת 12%, p=0.04).
לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, קשר זה נותר מובהק סטטיסטית לאורך הזמן. לאחר 12 חודשים, שיעור גדול יותר של נשים תחת טיפול הורמונאלי חליפי השיגו ירידה של לפחות 5% ולפחות 10% במשקל הגוף. בשתי הקבוצות תועד שיפור במדדי סיכון קרדיו-מטבוליים.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים גדולים יותר לאישור ממצאי המחקר.
