מערכת האתרמחלות קרדיו-וסקולריות (CV)
מנופאוזה היא גורם סיכון להופעת מחלות קרדיו-וסקולריות (הלב וכלי הדם) ללא קשר לגיל המנופאוזה.
קיימים חילוקי דעות לגבי השפעת הטיפול ההורמונלי על מחלות לב וכלי דם. מחקרים אפידמיולוגים הראו בעבר שטיפול הורמונלי מקטין את הסיכון לתחלואה, אולם מחקר גדול מבוקר עם הקצאה אקראית (WHI) הראה עליה בסיכון במיוחד אם מתחילים טיפול הורמונלי מאוחר במנופאוזה. מחקרים שבדקו נשים שהחלו טיפול הורמונלי לפני גיל 65, מצאו שהסיכון לפתח מחלת לב משתנה ביחס לגיל ולשלב המנופאוזה. במחקרים נשקלו הפרמטרים הבאים: גיל, סוג המשתמשת (בעבר, נוכחי או אי פעם), משך הטיפול ב-HRT, זמן התחלת הטיפול יחסית לזמן המנופאוזה, זמן מאז ההפסקה, סוגי הטיפול וצורת המתן.
מחקרים רנדומליים שלהם גויסו מספר אלפי נשים בגילים 45-58 הראו שהסיכון להתקף לב ולשבץ מוחי לא שונה או מעט גבוה יותר בין הנשים שטופלו בטיפול הורמונלי חליפי ביחס לפלצבו. מסקנה זו מתייחסת הן לטיפול באסטרוגן והן לטיפול המשולב באסטרוגן ופרוגסטרון, ואיננה תלויה בזמן התחלת הטיפול או משך הטיפול. סיכון נותר בעינו 6-8 שנים לאחר הפסקת הטיפול.
מחקרים תצפיתיים הראו שהסיכון למחלות לב וכלי דם היה נמוך משמעותית בנשים שטופלו הורמונלית במשך 4 עד 20 שנה לעומת אלה שלא טופלו. הסיכון כנראה גבוה יותר בנשים עם מחלה כלילית קודמת.
מספר מחקרי תצפית מצאו שהסיכון לשבץ מוחי הוא גבוה יותר בקבוצת הטיפול ההורמונלי גם בנשים מתחת לגיל 55.
הסיכון לתחלואה קרדיו-וסקולרית איננו תלוי בצורת המתן או סוג התכשיר, אך ייתכן שטיפול עורי אינו מגדיל סיכון לשבץ מוחי (דרגה נמוכה של הוכחה).
כיום יש מספיק הוכחות כדי לאפשר טיפול הורמונלי לנשים בריאות או עם סיכון קל למחלות לב.
סיכום ההמלצות
- הסיכון לתחלואה לבבית סביב המנופאוזה שונה מאישה לאישה וניתן להערכה על פי גורמי הסיכון.
- הטיפול באסטרוגן בלבד בנשים מתחת לגיל 60 או פחות מ-10 שנות מנופאוזה, ללא עדות לתחלואה לבבית ברקע – מקטין סיכון לתחלואה לבבית ולתמותה מכל הסיבות.
- ישנם מחקרים שהראו כי הטיפול המשולב באסטרוגן ופרוגסטרון קשור לירידה בסיכון לתחלואה לבבית בהשוואה לפלצבו. (KEEPS).
- גורמי סיכון כגון יתר ל"ד ודיסליפידמיה אינם מהווים התווית נגד לטיפול הורמונלי חליפי, אך יש להתחשב בקיומם בתכנון הטיפול ההורמונלי.
- טיפול אסטרוגני פומי ולא דרך העור קשור לעליה קלה בסיכון לשבץ מוחי. אך יש לזכור שהסיכון לשבץ בסביבות גיל 50 הוא נמוך ביותר.
