מערכת האתרלאחר תקופת הפוריות חלה ירידה הדרגתית בייצור והפרשת הורמוני המין הנשיים העקרים, האסטרוגן והפרוגסטרון. רוב האיברים בגוף האישה מכילים קולטנים לאסטרוגן ומושפעים ממנו לתפקוד תקין. החסר ההורמונלי מביא לעלייה בתחלואה וירידה באיכות החיים. למרות שגלי חום היא התלונה השכיחה ביותר, תופעות גיל המעבר מתבטאות גם באברי המין הנשים – הפות, הנרתיק, רצפת האגן ומערכת השתן. לכלל ההפרעה במערכת זו אנו קוראים Genitourinary syndrome of menopause (GSM)
מה כוללת אבחנה זו?
התסמונת האורוגניטלית יכולה לכלול רק חלק או את כל הבעיות המתוארות בפות, הנרתיק ודרכי השתן התחתונות: יובש, צריבה או גירוי בפות ובנרתיק, עם או ללא קשר ליחסי מין. בעיות ביחסי מין כגון יובש, צריבה וכאב ביחסי מין או לאחר מכן. הפרעות בדרכי השתן התחתונות כולל שלפוחית רגיזה – דחיפות ותכיפות במן שתן, דליפת שתן במאמץ או ללא קשר למאמץ ודלקות חוזרות בדרכי השתן וכן שילוב של שתי ההפרעות יחדיו.
נסקור בקצרה את התסמינים העיקריים המרכיבים את התסמונת האורוגנטלית ואת הטיפולים בהם על יתרונותיהם וחסרונותיהם.
שלפוחית רגיזה
דחיפות ותכיפות במתן שתן ואף דליפת שתן ללא קשר למאמץ היא בעיה תפקודית שכיחה עם התקדמות הגיל וקשורה בחלקה הגדול לירידה ברמת האסטרוגן. נשים רבות בעיקר בגיל המעבר מדווחות על דחיפות במתן שתן – "עכשיו זה עכשיו ואם לא אספיק, אדלוף" "רצה הרבה פעמים לשירותים", "מחפשת שירותים בכל מקום" וכו'.
השלפוחית הרגיזה פוגעת באיכות החיים של האישה, גורמת ליקיצות רבות בלילה על מנת ללכת לשירותים ובכך פוגעת באיכות השינה וכן גורמת להימנעות מיציאה מהבית ו/או משתיה.
הטיפול בבעיה זו כולל מספר אפשרויות.
- טיפול התנהגותי: טיפול זה כולל מתן שתן יזום לפני ההליכה לישון. מניעת שתיה מרובה לפני השינה וכן הימנעות משתיה של מזון המעורר השתנה כמו קפה, תה ומזונות המכילים קפאין וכד'.
- טיפול פיזיותרפי: פיזיותרפיה של רצפת האגן יכולה להביא לשיפור בתופעת השלפוחית הרגיזה. חסרונו של טיפול זה הינו הצורך בהתמדה בטיפול. הפסקה של ביצוע התרגילים תביא לחזרה של התסמינים.
- טיפול תרופתי: מטרת הטיפול התרופתי הינה להוריד את סף הרגישות של שריר השלפוחית לגירוי ומאפשר לאגור יותר שתן.
- הטיפול המקובל מתחלק לתרופות ממשפחת התרופות האנטי כולינרגיות או תרופה מקבוצת התרופות המפעילות את המערכת האדרנרגית.
- הטיפול בתרופות האנטי כולינרגיות הינו יעיל בחלק מן המקרים אולם כרוך בתופעות לוואי של יובש בפה, עצירות (שגם ככה שכיחה בגיל המבוגר) וכד'. כמו כן הטיפול אסור בנשים עם עליה בלחץ התוך עיני.
- הטיפול בתרופה המפעילה את המערכת האדרנרגית הינו בעל יעילות דומה לתרופות האנטי-כולינרגיות ויתרונה במיעוט יחסי של תופעות לוואי משמעותיות.
- יש מקרים בהם ניתן לשלב את שתי התרופות בטיפול.
- חסרונו של הטיפול הרפואי הוא ביעילותו הנמוכה יחסית ותופעות הלוואי.
- סקרים שפורסמו מראים כי חלק ניכר של הנשים מפסיק את הטיפול בתרופות בשל חוסר היעילות והופעת תופעות לוואי מטרידות.
- הזרקות בוטוקס: במקרים קשים ניתן לבצע הזרקת בוטוקס לשלפוחית דרך צינור אופטי המוחדר לשלפוחית. רעלן הבוטוקס משתק חלק קטן משלפוחית השתן ובכך עוזר בהגדלת נפח השלפוחית ובאגירת השתן. טיפול זה ניתן בהרדמה כללית או אזורית. מעבר לפולשנות של טיפול זה הרי אחוזי הריפוי נמוכים יחסית ויש לחזור עליו אחת לשנה, בנוסף כ5-7% מהנשים יצטרכו צנתור עצמי עם קטטר בשל שיתוק יתר של השלפוחית.
- Sacral neuromodulation: אפשרות נוספת במקרים קשים היא השתלת קוצב בעמוד השדרה התחתון. הקוצב מושתל בעכוז עם אלקטרודות שמגיעות לעצבי שלפוחית השתן. הפעולה כרוכה בהרדמה כללית בחדר ניתוח וכ-50% מהנשים מדווחות על שיפור בדליפה.
- טיפול בלייזר: טיפול בלייזר וגינלי הינה טכנולוגיה חדישה לטיפול בשלפוחית רגיזה. בשל היות טכנולוגיה זו חדשה ופורצת דרך ויעילה גם במצבים אחרים של ריצפת האגן בגיל המעבר יורחב עליה בסיום הסקירה.
דליפת שתן במאמץ –
דליפת שתן במאמץ מוגדרת כדליפת שתן המתרחשת בזמן שיש עליה פתאומית בלחץ התוך בטני. דבר זה מתרחש בזמן שיעול, עיטוש, צחוק, קפיצה וכד'.
דליפת שתן בדרגה נמוכה בינונית קיימת אצל נשים רבות כבר מגיל צעיר וקשורה כנראה גם לשינויים אנטומים אחרי לידות וכן חולשה של רצפת האגן שבעיקבותן חוסר תמיכה בשופכה (צינורית השתן) או בעיה בסוגר השופכתי. נשים הסובלות מבעיה זו מתלוננות על הפרעה של בריחת שתן לא רצונית בזמן הפעולות שהוזכרו. בעיה זו יכולה להפריע באיכות החיים בפעולות היום יומיות ולגרום למבוכה ואי נעימות רבה לאישה. הטיפול המקובל בדליפת שתן במאמץ כולל מספר אפשרויות.
- פיזיותרפיה של רצפת אגן: טיפול זה ניתן ל ידי פיזיותרפיסטית מומחית לנושא. הטיפול הוא פרטני ובו מלמדת הפיזיותרפיסטית את המטופלת לחזק את שרירי רצפת האגן שלה. טיפול זה יעיל בעיקר במקרים קלים עד בינוניים של דליפה ומאפשר הקלה עד ריפוי ב-50% לערך מן המקרים. על מנת לשמור על הצלחת הטיפול יש להתמיד כל החיים בתירגול, דבר שחלק ניכר מהנשים מתקשות להתמיד בו.
- ניתוח סרט סינטטי: TVT ודומיו – זהו הניתוח השכיח ביותר לדליפת שתן קשה במאמץ.
- אחוז ההצלחה של ניתוח MUS נע בין 60-85 אחוז בטווח קצר (1 עד 3 שנים) ו 40%-70% בלבד בטווח יותר ארוך כשבניתוחים חוזרים אחוזי הצלחה יורדים.
- יתכנו סיבוכים כגון חור בשלפוחית או בשופכה, דימום , זיהום, דחיפות חדשה במתן שתן, חישוף של הרשת לנרתיק או לשלפוחית שתן והסיבוך הנדיר אך הקשה מכולם – כאב כרוני
- באנגליה רשות הבריאות הלאומית (NHS) החליטה על הוצאת הסרט משימוש. חשוב לציין שקהילת הרופאים האורוגינקולוגים והאורולוגים סבורים שכן יש מקום לניתוח זה ביחוד אצל נשים עם דליפה קשה בהעדר חלופה ניתוחית טובה יותר.
- טיפול בלייזר: טיפול בלייזר הינה טכנולוגיה חדישה לטיפול בדליפת במאמץ. בשל היות טכנולוגיה זו חדשה ופורצת דרך ויעילה גם במצבים אחרים של ריצפת האגן בגיל המעבר יורחב עליה בסיום הסקירה.
