מערכת האתרהחל מאמצע העשור החמישי לחיים, יש ירידה הדרגתית בהפרשת הורמוני המין מהשחלה עד להפסקה מוחלטת של הפעילות ההורמונלית השחלתית. לתקופה זו אנו קוראים גיל המעבר. בנוסף לתהליך הטבעי המתרחש עם הגיל הרי שכיום עם התפתחות הידע הגנטי יותר ויותר נשים, עוברות הסרה כירורגית (ניתוח מפחית סיכון) של השחלות בשל נטייה גנטית כזו או אחרת להתפתחות סרטן.
למצב זה של העדר חלקי או מוחלט של הורמוני השחלה יש השלכה משמעותית ורחבה על תחומים רבים בחיי האישה.
אחד התחומים החשובים והמשמעותיים שלא מרבים לדבר עליו הוא הירידה בחשק המיני וברצון לקיים יחסי מין מספקים. מעבר לפגיעה באיכות החיים של האישה עצמה, יש לפגיעה זו השלכות גם על דימוי הגוף השלכות נפשיות שונות וכמובן פגיעה בזוגיות.
בסקר שערכה האגודה הישראלית לגיל המעבר כ 50 אחוז מהנשים דיווחו על ירידה בחשק המיני וכאבים בעת קיום יחסי מין. כאשר מחציתן דרגו את תלונתן ברמה של בינוני וקשה.
כאשר אנו דנים בסוגיה של ההפרעות המיניות בגיל המעבר, ברור מאיליו כי הפגיעה במיניות היא תוצאה של גורמים רבים שונים ומגוונים. בין הגורמים שנחקרו ונמצאו משפיעים: שינוי המבנה המשפחתי עם עזיבת הילדים, שינוי בדימוי הגוף, שינוי בעבודה שינוי בבריאות הכללית ועוד.
גורם חשוב ביותר לפעילות מינית תקינה הוא בריאות הנרתיק ועליו דנו בהרחבה תחת הנושא "הנרתיק בגיל המעבר" .
גורם נוסף המשפיע רבות על הבריאות המינית הינו הליבידו.
בסקירה זו נדון בליבידו בגיל המעבר ובאפשרויות הטיפול השונות.
ליבידו מוגדר כדחף של הפרט לעסוק בפעילות מינית. הליבידו נשלט ברובו על ידי פעילות של המערכת המזולימבית במח. לדופמין (נוירוטרסמיטור) יש תפקיד קריטי בוויסות הליבידו אולם קיימים גם חומרים אחרים והורמוני מין שמשפיעים על הדחפים המיניים על ידי שינוי הפעילות במסלול זה. בין החומרים שנחקרו רבות נמנים טסטוסטרון אוקסיטוצין ואנדרוגנים אחרים שנחשבים למעודדי הליבידו. פרוגסטרון וסרוטונין נחשבים כמדכאי הליבידו.
מספר רב של תרופות נוסו על מנת לשפר את הליבידו בנשים בכלל ובגיל המעבר בפרט. רובן הגדול נמצאו כלא יעילות בנשים.
אסטרוגן
האסטרוגן הוא הורמון המין הנשי העיקרי המופרש בתקופת פוריות האישה. מחקרים רבים הראו על הקשר בין שינוי רמת האסטרוגן בדם האישה והרצון לקיים יחסי מין על פני המחזור החודשי בנשים טרום גיל המעבר .
כאשר האישה נכנסת לגיל המעבר רמות האסטרוגן יורדות בדמה באופן דרמטי עד לרמה זניחה.
מחקרים רבים שבוצעו בקופות הראו שתוספת אסטרוגן לקופות שעברו כריתת שחלות שיפר מאוד את התנהגותן המינית . יחד עם זאת מספר מחקרים שבדקו השפעת תוספת אסטרוגן לנשים בגיל המעבר וההשפעה של תוספת זו על היצר המיני הראו תוצאות מורכבות ולא חד משמעיות.
אין ספק שתוספת אסטרוגן לנשים בגיל המעבר מסייעת בשיפור גורמים אשר משפיעים על היצר המיני כמו דיכאון, איכות השינה, האנרגיה הכללית ובריאות הנרתיק. אולם ההשפעה הישירה על הליבידו והמינון האסטרוגני שלו נדרשים על מנת להגיע להשפעה זו, עדיין לא ברורה בצורה מוחלטת.
(DHEA) Dehydroepiandrosterone
DHEA הינו הורמון המיוצר על ידי בלוטת האדרנל השחלות והמוח. הורמון זה מופרש בשיאו בתקופת גיל הפריון והפרשתו הולכת ודועכת מעבר לגיל 35-40. הורמון זה הוא הורמון מוצא ליצור אנדרוגנים אחרים ואסטרוגן בגוף האישה.
בדומה לתרופות אחרות בוצעו מספר מחקרים על השפעת ה DHEA על יצר המין בנשים. המחקרים היו מגוונים הן במינונים הניתנים והן בדרך מתן התרופה ( בדרך פומית או נרתיקית ). תוצאות המחקרים היו גם הן לא חד משמעיות. חלקם הראו שיפור בחשק המיני בנשים בעוד אחרים הראו שיפור קטן או העדר השפעה כלל.
תופעות הלוואי של התרופה הינן מועטות וקלות וכוללות בעיקר הגברה בשומניות העור, אקנה ושיעור יתר.
טסטוסטרון
טסטוסטרון הוא הורמון המין העיקרי בגברים. ובין השאר אחראי על הליבידו בגברים. בדומה לגברים גם בנשים יש לאנדרוגנים והטסטוסטרון בראשם תפקיד בשימור יצר המין. מחקרים לא מעטים הראו כי תוספת טסטוסטרון במינונים קטנים ( ביחס למינון הנדרש בגברים) משפרים את התפקוד בנשים.
בנוסף לשיפור בחשק המיני משפר הטסטוסטרון את מצב תפקוד השרירים מצב הרוח והאנרגיה בנשים הנוטלות אותו.
תופעות הלוואי הינן תלויות מינון וכוללות בעיקר שיעור יתר הופעת אקנה ושינויים מטבולים.
יש לזכור כי טסטוסטרון עובר בגוף היפוך לאסטרוגן על ידי האנזים ארומטאז, ויש לקחת זאת בחשבון במיוחד בנשים עם התווית נגד לאסטרוגן או נשים שלא מקבלות מינון ראוי של פרוגסטרון להגנה על רירית הרחם.
חשוב לציין כי השפעת הטסטוסטרון שונה בין אישה לאישה והיא תלויה במשתנים רבים ואין כללי מפתח הקובעים את ההשפעה ואת עוצמתה.
סיכום
נשים רבות בגיל המעבר חוות קושי במערכת המינית.
מערכת התגובה המינית באישה בכלל ובתקופת גיל המעבר הנה מורכבת ומושפעת מגורמים רבים ושונים. ניתן לחלק את ההפרעה במערכת המינית להפרעה מקומית במערכת המין התחתונה הנובעת מחסר הורמונלי ובהפרעה מרכזית הגורמת לירידה ביצר המין (הליבידו) על כל הכרוך בזה.
הפתרון להפרעה המקומית הנובעת מקושי טכני הנובע מהיובש הנרתיקי או בשם הרפואי שלו ה-GSM הינו קל יחסית ועליו כתוב בפירוט בנפרד.
הבעיה הקשה יותר היא ההפרעה המרכזית הפוגעת בעצם הרצון לקיים יחסי מין והיא בעיית החשק ולה כנראה אין פתרון קסם.
ניראה כי טיפול הורמונלי באסטרוגנים בשילוב עם טסטוסטרון ו/או DHEA במינון נמוך מותאם אישית מהווה פתרון חלקי לירידה בחשק המיני בגיל המעבר ולו לחלק מן הנשים.
ידוע כי מספר צמחי מרפא עשויים לתמוך בחשק המיני אצל נשים העוברות את גיל המעבר. להלן כמה מומלצים בדרך כלל:
שורש מאקה: משמש לעתים קרובות להגברת האנרגיה והסיבולת, שורש המאקה עשוי לעזור לשפר את החשק המיני ולהפחית את תסמיני גיל המעבר.
גינקו בילובה: ידוע בשיפור זרימת הדם, גינקו בילובה עשוי לתמוך בתפקוד המיני ולהגביר את החשק המיני.
ג'ינסנג: משמש לעתים קרובות להגברת רמות האנרגיה, ג'ינסנג עשוי גם לשפר את העוררות המינית ולהפחית עייפות.
חשוב להתייעץ עם איש מקצוע בתחום הבריאות לפני שמתחילים תוספי צמחים כלשהם, מכיוון שהם יכולים ליצור אינטראקציה עם תרופות ואולי לא מתאימים לכולם.
