מערכת האתרהפרעות בנרתיק ודרכי השתן בתקופה שלאחר הפסקת הוסת הן בעיות שכיחות ומטרידות. הפרעות אלו הן בעלות השפעה משמעותית על פעילויות יומיומיות וכן על התפקוד החברתי כגון עבודה, נסיעות, פעילות גופנית, שינה ותפקוד מיני. המעבר מתקופת הפוריות אל גיל המעבר וחוסר ההורמונים הנשיים המלווה מעבר זה מהווה גורם ידוע היטב המשפיע בין היתר גם על רצפת האגן ועל התפקוד של דרכי השתן התחתונות. ידוע שאברי רצפת האגן כגון תמיכת רקמת השרירים, רקמת החיבור הסובבות אותם, רירית הנרתיק וצינור השתן (השופכה) מגיבים להשפעת אסטרוגן מקומי. מכאן שטיפול הבחירה במרבית המקרים להפרעות אלו הינו אסטרוגן מקומי.
נשים בתקופת גיל המעבר ואחריו הסובלות מהפרעות בנרתיק ודרכי השתן עשויות בעיקר לחוש תסמין אחד או יותר כגון יובש, עקצוץ, גרד, צריבה בנרתיק, כאבים בזמן יחסי מין, דליפת שתן במאמץ ודלקות שתן חוזרות. הסימפטומים מתחילים להופיע כ-4-5 שנים לאחר המנופאוזה, ומחמירים עם הזמן בניגוד לשאר הסימפטומים שחולפים עם הזמן.
הטיפולים באטרופיה נרתיקית כוללים, בין היתר, גם: פעילות מינית שוטפת, שימון במשחות שאינן הורמנאליות המכילות חומצה היאלורונית, ויטמין E ועוד. ושמנים שונים כגון צמח הכשות, טיפול הורמונלי אסטרוגני מקומי, טיפול ב-SERM שהינו תכשיר תרופתי הפועל שונה באברי גוף בהם יש נוכחות של קולטנים לאסטרוגן מסוג אלפא או בטה, נרות של DHEA, טיפול בלייזר מקומי, תכשיר רפואי חדש הקרוי אינטרארוזה. (פרטים בהמשך).
הטיפול באסטרוגן מקומי לבעיות אורוגניטליות הוא טיפול בטוח פשוט וזמין. הטיפול אינו סיסטמי (דרך הפה) אלא טיפול מקומי בלבד המוחדר לנרתיק. מכאן תפקידו החשוב של טיפול מקומי באסטרוגן כחלק מאסטרטגיית הטיפול בהפרעות שונות ברצפת האגן.
אסטרוגן, בין יתר תפקידיו באיברי המין של האישה, מווסת גם את הצמיחה והתפקוד של השריר החלק בדופן הנרתיק ומשפיע על הפרפוזיה (מעבר של נוזל בתוך הרקמה) של דופן הנרתיק ועל הטונוס של השריר החלק. והוא מעבה את רירית הנרתיק למצב שהיה בגיל הפוריות, קרי, לפני תקופת החוסר באסטרוגן. קולטני האסטרוגן מווסתים את כושר ההתכווצות של שרירי השלפוחית, את המבנה הכללי וכן את צפיפות העצבים.
כמו כן, אסטרוגן ממריץ את תאי האפיתל הווגינלי לייצור גליקוגן השומר על סביבה חומצית (pH סביב 3.5–4.5) ובכך מונע את הנטייה לזיהומים וגינליים.
הטיפול באסטרוגן מקומי בנרתיק וספיגתו גם לצינור השתן משחזר את מצב הנרתיק וצינור השתן כפי שהיו בטרם נכנסה המטופלת לתקופת החוסר ההורמונלי של גיל המעבר, כלומר הנרתיק וצינור השתן חוזרים בתפקודם למצב דומה לזה שהיו בתקופת הפוריות.
בעבר, הטיפול המקומי באסטרוגן היה ניתן רק באמצעות מרשם רפואי, ועל כן נשים רבות לא הגיעו לקבלת הטיפול רק מעצם כך שלא פנו לרופא בתלונות אורוגניטליות.
לאחרונה חל שינוי וניתן לרכוש את התכשיר ללא מרשם רופא, דבר המנגיש את הטיפול לכל מטופלת בגיל המעבר וכמובן גם למטופלות אחרות הסובלות מיובש כתוצאה מחוסר אסטרוגן.
לטיפול זה אין תופעות לואי, הוא נוח לשימוש, והוא מותר כמעט לכל הנשים (נשים הסובלות ממחלה אונקולוגית חייבות להיוועץ ברופא המטפל, אולם לרובן מותר השימוש). אין צורך במעקב אחרי רירית הרחם עם הטיפול באסטרוגן נרתיקי.
הטיפול הינו ארוך טווח, טיפול אסטרוגני מקומי עוזר כל זמן שמשתמשים בו גם לאורך שנים רבות. הטיפול קל, לאחר שבועיים ראשונים של החדרה אחת ליום, ממשיכים בהחדרה פעמיים בשבוע ובכך המטופלת ״משמרת את נעוריה״ לפחות בנושא האורוגניטלי.
DHEA נרתיקי
קיים תכשיר אשר אינו מבוסס אסטרוגן, אלא מכיל פראסטרון (DHEA), פרקורסור שהופך ברקמות ייעודיות בנרתיק לאסטרוגן ואנדרוגן פעילים.
המרכיב האנדרוגני מהווה חלק חשוב בשיקום רקמת הנרתיק הכוללים השפעה על קולגן ועל צפיפות העצבים ברקמות הפנימיות של הנרתיק. בשל תכונותיו של אנדרוגן, אינטרארוזה הוכחה כמשפרת את התפקוד המיני של האישה, (לאור הירידה הדרמתית בחשק המיני ובתפקוד המיני בכניסה לגיל המעבר). עובדה זו הוכחה בין השאר במחקר שארך 52 שבועות, הראה שאינטרארוזה הוכיחה יעילות מובהקת בשיפור התפקוד המיני (סיכוך, ירידה בכאב, שיפור באורגזמה) וזה בנוסף לעיבוי ושיפור רקמת הנרתיק בשל המרכיב האסטרוגני.
טיפול מקומי בלייזר
השימוש בלייזר נרתיקי מוכר מזה שנים רבות. קרן אור ממוקדת משמשת לחיתוך ואידוי של גידולים שפירים וטרום ממאירים כגון יבלות (קונדילומות) ונגעים אחרים. בשנים האחרונות נמצא שניתן לעשות שימוש דומה לזה הנעשה בטיפול בקמטי עור הפנים ע״י פיצול קרן הלייזר למאות קרניים זעירות אשר משחזרות את דופן הנרתיק ללא כל תוספת הורמונלית. מאות מחקרים רפואיים פורסמו בעשור האחרון להוכחת יעילות השיטה למצבים כגון יובש נרתיקי, שיפור השליטה על מתן שתן (דליפת שתן במאמץ) והיצרות קוטר הנרתיק בנשים ולדניות. מדובר בשיטה המתמודדת על מקומה בין מגוון השיטות הקיימות באופן בו יתרונותיה רבים (כגון טיפול קצר שמייתר את הצורך מטיפולים תרופתיים) וסביר להניח שבתקופה הקרובה נמצא בספרות הרפואית הגדרות מדוייקות של יעילותה בהשוואה לחלופות המוזכרות לעיל בעקבות מחקרים השוואתיים מבוקרים.
